בעיתון "האחדות" הופיעה הודעה על נישואיהם של בני הזוג ועל התרומות שנאספו לטובת הישוב במהלך החתונה ביניהן תרומתו של ברנר.
רייזה והזוג הצעיר נוסעים לירושלים. בווילנה ממתינים דוד ואסתר לשובה של רייזה , אולם רייזה מחליטה שלא לחזור ותחת זאת היא מבקשת ממנדלה לחסל את העסק להכין את ילדיו ולהצטרף לבני המשפחה בארץ.
אסתרק'ה ודוד צעירים, יפים ומוכשרים. דוד מצייר, אסתר שרה ושוברת לבבות היא נקשרת לבחור ממשפחה מכובדת בשם יעקב ווינטרויב (לפרטים כאן)

אסתרקה ויעקב מתארסים בווילנה. בינתיים מגיעה לווילנה הוראתה של רייזה למנדלה לעזוב את ווילנה ולהגיע עם הילדים לירושלים. בירושלים ממשיך מנדל לעבוד במקצועו ,קונה לעצמו מעמד ומוזמן לבצע עבודות בבתיהם של ראשי הישוב יחד עם הצייר שמואל מלניק הוא משתתף בעבודות בבית יהודיוף ("הארמון" שבשכונת הבוכרים)

מנחם מנדל ושותפיו לעבודות הסיוד והצביעה

ווינטרויב מגיע יותר מאוחר אלא שמתברר כי כבר אינו מעוניין להינשא, הוא טוען כי הוא אוהב מאד את אסתר אך החליט שאין רצונו בנישואין. ווינטרוב פותח בית מסחר לספרים ברחוב יפו סמוך לחנות- המחוכים של רבקה ועקיבא כך שפגישות בינו ובין המשפחה הן בלתי נמנעות ובמהלכן הולך וגובר הכעס עליו על הפרת האירוסין.
בתקופה זו מתקבל דוד ללימודים בבית הספר לאומנות "בצלאל" שהוקם על ידי הפרופ' בוריס שץ.

פרופ' שץ ובתו הבכורה אנג'ליקה

דוד בקר מתקבל לכתה שתלמידיה מוכשרים ביותר וידועים מאד עד ימינו. בין התלמידים נחום גוטמן, ברוך אגדתי, "חד גדיא" (ראה רשימה למטה).

כריכת יומן הנוכחות 1914-1913-כיתתו של דוד בקר בבצלאל

למעלה-שמות התלמידים בכתתו של בקר (1914-1913)-כתובים למטה לפי סדר הופעתם ביומן הכיתתי –חלקם מוכרים וידועים מאד:
אייזנברג, ברלינט, בן -אריה,בקר,גוטמן,הורודצקי(גור-אריה),הורוביץ, היילפרין,יעקובי,טבשניקוב,טוכמכר,מורובנה (מערבי-חיבר בין היתר את "סלינו על כתפינו" ו"שירת הנוער"),ניסנהולץ ("חד גדיא"),פרידמן, קליגמן(חיים נבון –אחיו של אריה נבון),קאושנסקי (ברוך אגדתי), שטיין, צליסביטש, רפאל (אברהם שלם),פרברוב (אורי צבעוני),לוין, שטרק רבקה (אביבי),שכטר.

מכתב שהעביר התלמיד דוד בקר למוריו ,הוא מבקש לדחות מועד בחינה עקב מחלת הקדחת שתקפה אותו. כותב עברית יפה אולם עדיין בשגיאות.

אחד מהתלמידים, בחור מוכשר ביותר הוא יעקובי ,יעקובי ,הוא חברו של דוד ואהוב מאד גם על נחום גוטמן. בספרו "בין חולות וכחול שמים" כותב עליו גוטמן:

"והיה יעקובי שאותו אהבתי מאוד. הוא היה חברי לחדר. שרנו יחד במקהלה. הוא טינור - אני אלט. תמיד עמדתי לידו, כי כשהיה שר היה פותח את פיו, ומשום -מה היה מסיט הצידה את שפתו התחתונה. עיניו הנבונות היו מביטות בי בתרעומת על שאני מסתכל בו - אך פניו הערים, ומצחו הצעיר, שהיה מעלה קמטים כשהיה מרים את קולו - היו נחמדים ורצינים. המנצח על
מקהלת בית הספר היה מרחיק אותי מעליו - אך תמיד שבתי וצצתי לעמוד ליד חברי. יום אחד, לאחר ביקור בעיר העתיקה בירושלים, יעקובי צייר תרנגול קופץ על תרנגולת. פרופסור שץ אמר לו:
" זה כל מה שראית בעיר העתיקה? בסביבות הכותל המערבי ? אנחנו באנו לירושלים ופתחנו את בית-הספר הזה, כדי לגלות את השורשים העתיקים שלנו. ואתה מצייר תרנגול אדום על תרנגול לבנה !"
יעקובי ענה לו:
" אני רוצה לצייר כל שאני מרגיש וכל שאני רואה. ולא מתחשב בדולארים ששולחים לנו ל'בצלאל' !"
שץ התרגז ואמר לו:
" האם אתה יודע שהמטבח שלכם, של התלמידים, מוחזק בתרומות שאני מקבל מאמריקה ? ובגדים אלה, שעלייך - בגדים אלה אני נתתי לך !"
בתגובה על זאת, יעקובי הסיר את מעיל הקורדרוי הישן, קרע מעליו את החולצה, הוציא את עצמו מתוך המכנסים, השליך את הקסקט לרגלי הפרופסור, וכך ערום, פנה לאחור, וצעד בגאווה אל מול פתח הגג השטוח של "בצלאל", אשר עליו התרחש המחזה. הפרופסור התכופף, הרים את המעיל ולבש אותו, במחווה מאוד תיאטראלית.
זו היתה דימונסטראציה ראשונה שראיתי בחיי, על רקע של אמנות חופשית ואישית.
יעקובי נסע לאמריקה, ואנחנו איננו יודעים עליו שום דבר. אילו היה מצייר ודאי היינו יודעים עליו. אהבתי מאוד את תמונותיו. "

שער ספר זכרונותיו של נחום גוטמן "בין חולות וכחול שמיים" שנכתב על ידו ועל ידי הסופר אהוד בן עזר

לבחור נוסף נקשר דוד בקשרי חברות הדוקים, זהו אליקים רבינוביץ אחיו של עקיבא גיסו, בעלה של רבקה אחותו -אמן מוכשר שהתקבל אף הוא ללימודים ב"בצלאל". דוד מרגיש עצמו כדג במים עליז רק בן חמש- עשרה כל העולם פרוש בפניו..
הוא ואחותו אסתר קשורים מאד ושניהם לרבקה ועקיבא ולבת הקטנה הדסה שנולדה בינתיים והלא היא אמי.

רבקה ובתה הבכורה הדסה 1913-1914

דוד בקר מפרסם מעת לעת הודעות ברכה, לעיתים באופן עצמאי ולעיתים עם חבריו. הוא מברך את מורו אבל פן על בואה לארץ של כלתו. את בוריס שץ, את הצלם בן דב על הדיפלומה שזכה בה, כאן מופיעים דוד ואסתר כמי ששולחים ברכות לחבריהם ממרחביה ליום צאתם לחופשי יחד עימם רשומים בין היתר זאב אשור שבביתו נערכת חתונת ווינטרוב, ליפא סוקניק הארכיאולוג, דב קמחי המורה הנודע, ראובני –אחיו של יצחק בן צבי ואחרים

ואז נודע לאסתר כי לארוסה לשעבר, ווינטרוב ,שנשבע לה כי לעולם לא יאהב בחורה אחרת יש חברה חדשה שהגיעה לא מכבר לארץ . מתברר שלשניים היו קשרים עוד בווילנה . אסתר נשברת, דוד מחליט ללמד את וינטרוב לקח. כמה פעמים אורבים לו הוא וחבריו ומפליאים בו מכותיהם בניסיון לשכנע אותו לשנות את החלטתו. אלא שיעקב לא משתכנע.
בכ"ו באדר תרע"ד נערכים נשואיהם של יעקב ווינטרוב ורבקה נון בדירתו של זאב אשור- מו"ל עיתון "האחדות" עיתונם של "פועלי- ציון" בבית פיינגולד בירושלים- שממול הכניסה למגרש -הרוסים

בית פיינגולד-מבט מרחוב יפו

בתום החתונה מלווים ידידים את בני הזוג לדירתם בין המלווים נמצא גם יעקב זרובבל. כשהגיעה החבורה ליד ביה"ס למל לא רחוק מביה"ח "ביקור חולים" -של ימינו-יצאו מן המארב דוד בקר ועוד מספר חברים. התפתחה תגרה שבמהלכה אמר בקר כי אילו היה בידיו אקדח היה יורה בוינטרוב.
יעקובי שבידו היה אקדח מסר אותו לידיו.
ככל הנראה תכננה החבורה לאיים באקדח זה על החתן אלא שהעניינים יצאו מכלל שליטה. בקר ירה, הבחור נפל ארצה מתבוסס בדמו ,הכלה החלה לבכות ובקר וחברו נצלו את המהומה ונמלטו.
ספור המעשה מתפרסם בעיתונים הן בארץ והן בחו"ל. העיתון "מוריה" סוקר את הנושא בהבלטה וממשיך ,עוקב ומדווח על מצבו של וויינטרוב עד להחלמתו. בעיתונים מתפרסמות הודעות וברכות לנישואין ולהחלמתו של הפצוע.
הכתבה המפורטת ביותר נכתבה בעיתון "מוריה" בעמוד הראשי של הגיליון מיום 29/3/14

מערכת האחדות בתוכם (יושבים) מימין: יצחק בן צבי, דוד בן- גוריון יוסף חיים ברנר. יעקב זרובבל (עומד משמאל).
יעקב זרובבל הוא שחטף מידי בקר את האקדח

ביה"ס "למל"-היום ברח' ישעיהו

העמוד הראשון של "מוריה" בו התפרסמה הידיעה

כך גם כתבות המעקב מתפרסמות בעיתון זה. הכתב מספר כי ווינטרוב הוא בן להורים אמידים מוילנה שהגיע לפני כשנה לארץ וכאן פתח בית מסחר לספרים.
בווילנה הכיר את העלמה בקר והתארס עמה אך לבסוף נתבטל השדוך.
הכתב אינו מכיר את כל בני משפחתה של אסתר ומזכיר רק את משה , רבקה ודוד הלומד ציור ב"בצלאל". בווילנה הכיר את הגב' נון שהגיעה לפני ששה שבועות לארץ , כאן התארס עמה.
הדבר הרגיז את המשפחה והוא גם הוכה פעמיים אך למרות הכל התחתן. הנישואין היו בביתו של זאב אשור מו"ל "האחדות" בבתי פיינגולד, ובשעה מאוחרת יצאו החתן והכלה מלווים בכמה אנשים לביתם .
כשהגיעו לרחוב ישעיהו של היום, קפץ צעיר מאחורי החתן וירה בקדקודו.
זרובבל התנפל על היורה והוציא מידיו את האקדח אך בינתיים התפתחה מהומה והיורה ועוד שניים שהיו עמו נמלטו..
אחד משני החברים נתפס. הצעיר שנתפש אמר כי הגיעו להרביץ לחתן בלבד אך בקר חטף את האקדח וירה. הפצוע נלקח לבית החולים "שערי צדק" הכדור הוצא מראשו ואין לדעת אם יש סיכוי להתאוששות. מאחר והשניים נתינים רוסיים המשטרה לא עשתה עדיין דבר כך גם הקונסוליה הרוסית ,בינתיים.
גם עיתון "האחדות" מודיע בידיעה קצרה בגיליונו מיום כ' ניסן תרע"ד על האסון שקרה לחברם יעקב ויינטרוב ומאחל לו החלמה.
ב-30/3/14 מודיע העיתון -"מוריה"- כי המצב עדיין ללא שינוי וכי הכלה מבקשת להסגיר את היורה.
ב- 31/3/14 מודיעים שהמצב הוטב ואם בתוך מספר ימים לא יהיה לו חום כי אז הסיכויים להחלמתו גדולים
ב-22/4/14 מודיע העיתון כי הפצוע יצא בריא מבית החולים אך מוסיפים כי אביו של החתן מת בווילנה כנראה בעקבות המקרה
ב- 26/4/14 מכחיש וינטרוב עצמו זאת ואומר כי אביו נפטר בעקבות מחלה וכלל לא ידע על האירוע

הידיעה המרכזית בעיתון "מוריה"

בית החולים שערי צדק לכאן הובהל וינטרוב

כתבת מעקב ב"מוריה".

עיתון "המודיע" משתמש באירוע זה כדי לבוא חשבון עם יריביו שבעיתון "האחדות" וכך הוא כותב בגיליונו מיום 1/4/14 "בשבוע העבר הייתה הילולא וחינגא במערכת "האחדות" צעיר אחד מוילנא בשם ויינטרויב בא הנה לפני שנים אחדות והבטיח אהבים לעלמה אחת ואחר כך בגד בה ........."
ובליל החופה כאשר הלכו הזוג בלוויית שושבינם "זרובבל" הידוע וכו'......"
יש כאן בין השורות משום האשמה מוסווית כלפי זרובבל על עידוד הבגידה ואולי אפילו גרמה בעקיפין למעשה.

מודעות ברכה רבות פורסמו.
למעלה ,ההודעה שפורסמה על ידי בני הזוג בעיתון "האחדות"

ברכות בעיתון "הצפירה" 31/3/14 מוורשה מבני המשפחה האחות, הגיס והאחיינים ממש' שרברק בעלי הוצאות הספרים

ההודעות מוכיחות עד כמה היו בני הזוג מוכרים וידועים בווילנה, וורשה וירושלים.
לאחר שמשתחרר וינטרוב מבית החולים הוא מפרסם הודעות בכמה עיתונים על בית העסק שיש לו בירושלים .
ויינטרוב משמש -למעשה -בין היתר גם סוכן של הוצאת הספרים השייכות לגיסו -שלמה שרברק-.יש בכך אולי הסבר לסיבת הקשרים ההדוקים שהיו בינו ובין עיתון "האחדות" ומדוע נערכו נישואיו בביתו של מו"ל "האחדות".
כנראה לא לשווא הכתיר עיתון "המודיע" את זרובבל בשם "שושבינו של ויינטרוב".
האם ייתכן שמש' בקר כעסה על אנשי "האחדות" שהיו קרובים אליהם עוד מחו"ל על שיתוף הפעולה עם ויינטרוב בגלל מעמדו ורכושו?.
עובדה היא כי עקיבא ורבקה נמנעו מלפרסם וזאת בניגוד לחבריהם-כל הודעה בעיתון "האחדות" עד לסגירתו.

עיתון "האחדות" הראשון- 1910

פרסום בעיתון "האחדות" לבית העסק של יעקב וינטרוב מי"ב באייר תרע"ד .גם בעמוד זה עדיין מופיעות ברכות לנישואים הודעה דומה פורסמה גם בעיתון "החרות".

בינתיים משתדלים בני משפחתו של בקר להבריח אותו על מנת שלא ייפול בידי השלטונות. הם מחביאים אותו בעזרת אנשי "השומר" במושבות אולם אנשי השומר מבינים שפעולותיהם יכולות להביא למתיחות קשה עם הרשויות ואז מוסר עקיבא את גיסו-דוד ואת אחיו אליקים, לידי השומר הצייד יחזקאל חנקין.
חנקין הוא איש "השומר" אמיץ מאד, מקורב לבוריס שץ אשר יצר קשרים בינו ובין הזאולוג אהרוני . לאהרוני הוא סייע בהקמת אוסף חשוב ורציני שהיה מוצג בשעתו ב"בצלאל".
חנקין הכיר וידע כל שביל והוא מעביר את דוד ואליקים את הגבול ודואג שהשניים יגיעו לבולגריה. ומשם לרומניה.

יחזקאל חנקין

כך מתאר ישראל אהרוני את יחזקאל חנקין, "זכרונות זואולוג עברי", עמ' 5:
" עבר לפני צעיר גוץ, רחב כתפים ובריא פנים. תלבשתו ומראו ענו בו, כי 'חלוץ' הוא. מעולם לא ראיתיו, מעודי לא שמעתי דבר על אודותיו... ותכף ומיד ספרתי לאדם הזה, שהיה לי זר לחלוטין את כל ענייני. הוא לא תמה על הפגישה המוזרה וה'בלתי אירופית' הזאת, אלא הקשיב לדברי רב-קשב, ואחר כך אמר לי, שהוא רוצה לראות את תמונת העוף הנפלא הזה.
חזרתי אתו לביתי והראיתיו את תמונת הנחשון. גם את כל הכתוב עליו קראתי לפניו. לזה אמר חנקין במלים ספורות:" אביא לך את ביצי הנחשון.".

רבקה רבינוביץ (בקר) וחיה-שרה חנקין אלמנתו של יחזקאל חנקין בכפר גלעדי

לבוריס שץ קשרים טובים בחצר המלוכה הבולגרית, במשך עשר שנים הוא עבד שם.
את בולגריה עזב שץ והתקרב לרעיון הציוני רק לאחר שאשתו עזבה אותו לאחר שהתאהבה בתלמידו וברחה אתו ועם בתה מנשואיה עם שץ-אנג'ליקה.
שץ סייע לדוד ולאליקים והשניים עבדו בבולגריה וברומניה משנת 1914, הם עבדו כמעצבי מדליות בחצר המלך ואף עצבו כנראה את קברו. .
דוד שהה בארצות אילו עד 1920, אליקים נסע בשלב מסוים לצרפת (יתכן וגם דוד ניסה את מזלו שם בשלב כלשהו).
בארץ נשאר יעקובי ,במכתבים שנמצאו בארכיון הוא מתאר את שארע .
יעקובי מתאר את מצבו ומביע תחנונים בפני מנהלי "בצלאל" שיסכימו לקבל אותו שוב ללימודים לאחר שיישפט.
במכתבו הראשון הוא מספר את שארע :"בקלות דעת", הוא כותב, "מסרתי אקדח לידי ההולל בקר בטיולנו. ומי פלל לי שהטפש הזה יצא מדעתו וימיט עלי חרפה כזאת"? הוא ממשיך ומאשים את שני חבריו ללמודים שהלשינו עליו בפני הקונסול הרוסי ובשל כך נעצר.
לדבריו אמר לו הקונסול שכנראה יצטרכו לשלוח אותו למשפט ברוסיה ויעקובי רק מבקש שלאחר שיסתיים הכל יסכימו להחזירו ללימודים.
מכתבו השני נכתב לאחר מספר חודשים –בחודש תמוז- הוא עדיין עצור ומבקש לא לגלות את דבר המעצר ולא לפגוע בתמיכה שהוא מקבל.
האם הוא יצא לרוסיה בסופו של דבר? אין לנו מושג.
ככל הנראה הוא היה בארץ בשנת 1920

שני מכתביו של יעקובי –התלמיד שמסר את האקדח הטעון לבקר-מבית המעצר.

הוא כותב :"מי פלל שהטיפש הזה בקר יצא מדעתו? שני בוגדים שהתוודה בפניהם הביאו עליו-לדבריו- הרעה הזאת ואז הגיע הקונסול בלוויית קואסו (מלווהו) השחור ואסרוהו מיד.
יעקובי כותב בפירוש שהוא מסר את האקדח ולא כי האקדח נחטף ממנו.
לדברי גוטמן נסע יעקובי מאוחר יותר לאמריקה וכנראה לא עסק שם בציור.
גוטמן כותב כי הוא היה כל כך מוכשר שאילו היה עוסק בציור הם היו שומעים עליו.
בקר מתגעגע מאד הביתה.
הוא הבן הקטן מפונק על ידי אחיותיו והוריו בסך הכל בן שבע -עשרה היה כאשר ברח.
בין הניירות שהתגלו מצאנו גלויה שכתב לאחותו רבקה לפי הכתובת "חנות המחוכים ברחוב יפו".
על מנת שלא יזוהה הוא מנסה לכתוב בגרמנית עילגת וחותם בשם "מנדלסון" – בנו של מנדל- כשם אביו. הגלויה נשלחה מבוקרשט התאריך לא מזוהה ייתכן ומדובר ביוני 1916. .
הוא בחר גם גלויה מתאימה לו ולמצבו -"הפליט"- שימו לב לאומלל שבתמונה.
הפליט שוכב קפוץ ידיים ומיואש מול השמש השוקעת, מקל הנדודים מושלך לצידו היאוש כאן מוחלט.
האם הנייר שליד "הפליט" הוא מכתב שקיבל מהבית והוא זה שפתח את פצעיו?

הגלויה מבוקרשט

לאחר תקופה –כאמור- נוסע אליקים לפריס נושא לאישה את רחל הירשנזון בחורה ירושלמית ממשפחה ותיקה בארץ שעזבה את ירושלים בגיל שבע.

משפחתו של אלייקים בפריס ,אליקים הושמד באושוויץ בשנת 1942.
למעלה מימין- תמונתם של אליקים ודוד מסוף שנת 1920.דוד היה בארץ- ב-1920 נסע לפריס (בסוף 1920) ומשם(בתחילת 1921) הפליג לאמריקה.

מאוחר יותר נולדים לו בת ובן הבת נפטרה בגיל 12 והבן ברנרד הפך להיות רופא.
אליקים עצמו נשלח וניספה באושוויץ במלחמת העולם השנייה(1942) כשברשותו דרכון רומני אתו הוא נכנס לצרפת.
עובדות אילו מצויות בתעודת המשלוח המופיעה באתר "יד ושם".
בשנת 1920 חוזר דוד בקר –כאמור למעלה- לירושלים אחרי היעדרות של שש שנים.
ייתכן שהוכרזה חנינה לאחר הכיבוש הבריטי בכל מקרה דוד לא חשש לחזור.
בתקופת שהייתו בארץ הוא מתגורר בבית המשפחה. בדירה זו מצוי היום המטבח של בית החולים הצרפתי שליד מנזר נוטרדאם.

בית החולים הצרפתי-בצד הפונה לכיוון רח' שבטי ישראל התגוררה מש' רבינוביץ –בקר.

חלונות הדירה פונים לרחוב שבטי ישראל.
בתקופה זו מתחוללים מאורעות תל- חי.
בכפר- גלעדי –הסמוך לתל-חי, מתגוררים בשנת 1920 צפורה ואלכסנדר זייד וילדיהם הגדולים גיורא וכוכבת וכן קיילה גלעדי (ישראל בעלה נפטר כבר ב-1918 ולאחר פטירתו נקרא הקיבוץ על שמו) וילדיה הדסה ונחמן.
עקב המאורעות פונו הנשים והילדים והם מגיעים לבית שברחוב שבטי ישראל בו מתגוררים רבקה ,עקיבא ,ילדיהם -הדסה ויהודה, והסבא והסבתא רייזה ומנחם מנדל.

התמונה שצולמה לאחר מאורעות תל חי (1920) בירושלים.
מימין לשמאל :הדסה רבינוביץ, אסתר בקר (לימים קוזלובסקי) ,הדסה גלעדי, לאה בקר(בת משה) כוכבת זייד, יהודה רבינוביץ, דוד בקר(כוכבת ונחמן על ברכיו) ,נחמן גלעדי, גיורא זייד

בבית זה שוהים ציפורה קיילה והילדים במשך מספר חודשים.
לאמי, הדסה, הייתה זכורה תקופה זו כתקופה מאושרת מאד. הדירה הייתה גדולה ניתן היה לרוץ בה ולהשתולל וכבר אז נקשר קשר חזק ואמיץ בין בני הדודים שנמשך כל חייהם.
בני המשפחה הבינו שמפגש משפחתי שכזה יש להנציח-נתפרו בגדי חג לילדים וצולמו הנכדים והבנים הצעירים -אסתר ודוד.
בתקופה זו לומדת אסתר בביה"ח הדסה בירושלים במחזור הראשון של בית הספר לאחיות ועל כן לבושה אסתר בבגדי אחות. הנכדים המופיעים בתמונה הם כל הנכדים של רייזה ומנדלה בקר מבנותיהם רבקה, צפורה וקיילה שנולדו עד שנת 1920.
לבן הבכור ,משה היו כבר מספר ילדים בתמונה מופיעה רק הבת לאה שהתגוררה באותה התקופה בירושלים.
לרבקה נולד אחר כך בן נוסף –שמואל, לציפורה נולדו בירושלים בראשית נובמבר-1920 ,התאומים יפתח ויוחנן .
אסתר עדיין לא הייתה נשואה.
מאוחר יותר תינשא אסתר לאיש השומר מאיר קוזלובסקי המשפחה תתגורר בכפר גלעדי ,בעטרות ולאחר מכן בגבעת קוזלובסקי שבקרית בורוכוב-גבעתיים

אסתר ואיש "השומר" מאיר קוזלובסקי לאחר נשואיהם

את קולה המיוחד של אסתר תירש נכדתה, מירי אלוני ,בתה של הבת הדסה קוזלובסקי-אלוני

תלמידות המחזור הראשון בבית הספר לאחיות של הדסה.
אסתר בקר בשורה השנייה מלמעלה שישית מימין

ואם שמתם לב-ארבע הדסות נולדו במשפחה :הדסה גלעדי, הדסה רבינוביץ, הדסה בוטקובסקי והדסה קוזלובסקי כולן על שם הסבתא רבא הדסה- הודס -אמה של רייזה ,סבתא נערצת שתמונתה תלויה עד היום בסלון ביתנו.

הסבתא הדסה- הודס, אמה של רייזה שעל שמה קרויות ארבע הדסות

משך החודשים בהם שהה בארץ ניסה דוד להיקלט כאן אנו מוצאים עדות על השתתפותו "בנשף הפקידים" בראינוע "ציון " בירושלים בחודש יוני 1920ועל תרומה ל"קרן הגאולה" שתרם "הצייר בקר" התמונה היא "תמונה מהרעות בירושלים" היא צוירה כנראה בעקבות המצב הקשה ששרר בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
לקראת סוף שנת 1920 נוסע דוד לפריס.
האם הוא בוחן אפשרות להשתקע שם?
לא ידוע לנו .
מכל מקום בתחילת שנת 1921 הוא מגיע לארצות -הברית.
שם הוא נישא לאישה יהודייה בשם אסתר כהן ונולדים לו שני ילדים; פרדריקה-שושנה ואלן-אהרון.
גם כאן -כשם שקרה בצרפת אצל אליקים- נפטרת הילדה.
דוד מקבל את האסון בצורה קשה מאד, על ציוריו -משך תקופה ארוכה -הוא חותם בשם "אבי שושנה",

בצד שמאל למעלה דוד בקר כתלמיד גימנסיה לפני עלייתו ארצה. למטה משמאל בנו הבכור מאשתו הראשונה-אלן (אהרון) לימין תמונה זו תמונת בנו הבכור מאשתו השנייה-מנחם

יחסיו עם אשתו עולים על שרטון והם נפרדים. הוא עוזב את קליפורניה עובר לשיקגו כאן הוא נישא בשנית ונולדים לו שלשה ילדים.
בני משפחתו בארץ מתגעגעים אליו ודואגים לו בכל המכתבים ששלחו ניכרת האהבה הגדולה ולפעמים מצוי גם כעס על כך שלא שיתף אותם במה שעבר עליו.

מכתב באידיש מקיילה גלעדי לדוד ,כאחות בוגרת היא דורשת ממנו לכתוב

נראה שדוד התבייש מאד בצרה שהמיט על משפחתו בקלות דעת של בן שבע- עשרה ונמנע מלשתף אותם בכל הצרות הנוספות שנחתו עליו .
משך כל השנים הוא עסק באומנות ,יצר ויטראז'ים בכמה בתי כנסת בשיקגו, קבל פרסים רבים (פרס מהמכון לאומנות של שיקגו 1936 ,פרס כהאן 1942, ועוד) היה העורך האומנותי של פק ושבבל, הוציא שני ספרי אומנות, ציוריו תלויים במוזיאונים שונים.
בשנת 1956 הוא נפטר.
שניים משלושת ילדיו ,מאשתו השנייה ,עולים ארצה ומתקבלים בחום רב על ידי דודותיהם ובני דודיהם ודודותיהם המתגוררים כאן ,לילדיו ילדים ונכדים בישראל מוכשרים ומוצלחים אחדים מהם קרויים על שמו..

סיום ולקחים

לכאורה נסגר מעגל אולם לא בדיוק כך הדבר.
אחותו רבקה וגיסו עקיבא שכל כך שנאו את העבודה בחנות ושאפו לעסוק בעבודה חקלאית נאלצו להישאר בירושלים על מנת לסייע להורים המבוגרים שהיו שבורים בעקבות הפרשה -אכולי -דאגה לבנם, אליקים שהתיישב בצרפת בעקבות הפרשה-נשלח לאושוויץ.
דוד עצמו היה שבור ואכול רגשי אשם היה בוש אפילו מליצור קשר רצוף עם בני משפחתו-דבר העולה ממכתביו, הקשר שלו עם בנו מהאישה הראשונה לא נשמר-אלן קבל קשה מאד את גירושי הוריו ומות אחותו וסבל מבעיות בגיל ההתבגרות.
ממיילים שקבלתי מבנו של אלן אותו הצלחתי לאתר מסתבר כי גם הוא חסר אימון לחלוטין בקשרי משפחה וקשר הדם כלל אינו נחשב בעיניו.
לנכד ארתור ז'ק (ז'ק הוא שם משפחתו של אביו החורג של אלן לו נישאה האם לאחר גירושיה מדוד בקר)-לא היה כל מידע על סבו, הוא לא ידע אפילו שהיה צייר . לדבריו ראה פעם עבודת גילוף שעשה דוד אבל גם זו נעלמה.
לארתור היה אח אחד שנפטר לפני מספר שנים ונקרא פרדריק על שם בתו של דוד- פרדריקה-שושנה
ארתור נישא לאשה מבוגרת ממנו שהייתה כבר אם לילדים הוא גידל את ילדיה ורואה עצמו כאב אמיתי להם ולנכדים שנולדו כי שוב-קשר הדם אינו חשוב בעיניו לאור ההיסטוריה המשפחתית שלו.
ארתור ומשפחתו מתגוררים בקליפורניה ,עוסק בהוראת לימודי מחשב.
על פי הבנתי מתגוררת בתו של אחיו בשיקגו.
גם בנו היחיד של אלייקים ,ברנרד, שהיה רופא לא נישא מעולם בנו קלוד שנולד לו מחוץ לנישואין היה תקופה מסוימת בארץ ולמד כאן אך עתה נעלמו עקבותיו.
מות אביו ואחותו השפיעו על ברנרד מאד, חייו היו לא קלים, תקופה ארוכה נמנע מליצור קשר עם בני משפחתו בארץ למרות המאמצים שהשקיעו בני הדודים והדודים בכך-ברנרד היה אף הוא קרבן של הפרשה האומללה.
יעקובי –הצייר המוכשר שהעביר לבקר את האקדח עזב –ככל הנראה- את המקצוע אותו אהב כל כך-זאת לפי דבריו של נחום גוטמן.
אמא שלי-בתה של רבקה זכרה כל השנים את דמעותיה של הסבתא רייזה על בנה.-חייהם של ההורים רייזה ומנחם מנדל לא חזרו להיות כשהיו.
ואסתר-היא לא השלימה את לימודיה בבית הספר לאחיות כשהציע לה קוזלובסקי נישואין היא עזבה את לימודיה ונאלצה עקב כך ולמרות שהייתה כה קרובה לסיום הלימודים לעבוד כל חייה כאחות מעשית במשכורת נמוכה ולחיות עם ילדיה במצב כלכלי לא יציב..
אסתרק'ה לא ספרה מעולם לא לילדיה ולא לנכדיה את הסיפור, בלכסיקון שלה היה משפט אותו נהגה להחדיר תמיד לילדים ולנכדים "יש עניינים עליהם לא מדברים".
לי סיפר סבי עקיבא רק כאשר הייתי ממש בוגרת ורק מספר פרטים .
את הפאזל כולו השלמנו רק לאחרונה בעקבות עבודה מאומצת של מיכה בארכיונים ומול המחשב בבדיקתו את עיתוני התקופה.
ניסינו למצוא את עקבותיו של וינטרוב בשנים יותר מאוחרות לגלות אם המשיך לחיות בארץ, אם נולדו לו ילדים –לא הצלחנו לגלות, גם הודעות על חנותו לא הופיעו יותר.
האם יתכן שכלל לא נשאר בארץ ועל כן נעלמו עקבותיו?
ייתכן ועוד נצליח לגלות.
ובינתיים נותרו המחשבות העצובות על הסבל שיכול היה להיחסך .ומה היה קורה אלמלא אותה שניה של רוח שטות שנכנסה בבני הנעורים המוכשרים הללו.

דוד בקר-ציור

ב"בצלאל" –מתוך הסרט  הנדיר "ארץ ישראל -1913"
מצד ימין- דוד בקר, מצד שמאל –בוריס שץ.
הסרט נוצר ביוזמת חברת "המזרח" באודסה לקראת הקונגרס הציוני ה-11  בווינה.
מטרת הסרט הייתה להציג את הישוב -היהודי בארץ ישראל והתחדשותו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נעלם הסרט ונתגלה באופן מקרי בפריס בשנת 1997.

האישה מבכה את גיבורה"- ציור ששלח דויד בקר לאחותו ציפורה זייד לאחר הירצחו של אלכסנדר זייד בשנת 1938

חזרה לדף הבית