| הדסה ברלינסקי ז"ל
לאחר פטירתה של סבתא הדסה החלטתי לא להמתין ולהכין ספר זיכרון אשר יחולק
לבני המשפחה כבר ביום גילוי המצבה .
מדובר היה במשימה לא קלה מאחר ועמדו לרשותי שבועיים בלבד . יחד עם זאת חששתי מדחייה .
צדקתי ולא צדקתי .
לא צדקתי מאחר וכאשר התחלנו לפנות את הבית לאחר חלוף שלושים הימים -
התגלו בבית אוצרות שלא הייתי מודעת להם . אין ספור יומנים , מכתבים מסמכים , חפצים .
היה לי קשה נפשית לגלות שלא הכרתי צדדים רבים באישיותה של אמי ..
ואולי דווקא משום כך היה טוב שהספר נכתב עוד לפני גילוי כל החומרים .
אנו נחזור ונכתוב את ספרה המקיף יותר בהמשך . המהירות והלחץ גרמו לכך שהספר אינו ערוך כראוי , דפים רבים בו אינם ברורים ויש בו פגמים רבים נוספים .
יחד עם זאת הרי המעוניין בתולדות המשפחה ובתולדות חייה של הדסה יוכל –-
למצוא כאן חומר רב .
לקראת סוף הספר הוספנו את דברי כל הנכדים המתגעגעים אשר סבתא הדסה
הייתה עבורם דמות מופת .
סבתא הייתה הארכיונאית של המשפחה ולא הפסיקה לדבר על חשיבות התיעוד
ושמירת הקשר המשפחתי . אנו מנסים לקיים את צוואתה .
העברנו לביתנו את חדר הזיכרון שהיה בביתה , תלינו על הקירות את תמונות -
המשפחה המקוריות שהיו תלויות עוד בביתם של רייזה ומנחם מנדל בקר .
העברנו את הפמוטים של הסבתא הודס וכמובן את כל אלבומי התמונות , את ארון
הבגדים של סבתא רבקה וסבא עקיבא שדאגנו לשפץ אותו לאחר שהיה הרוס
לחלוטין וגם את ארון הספרים שלהם. -
לרחוב אלחריזי לא חזרתי מאז אך הבית והרחוב חוזרים אלי כמעט מדי לילה -
בחלומותיי .
.כולנו אוהבים ומתגעגעים
בתיה
לקריאה
חזרה |
