הקדמה

בספר זיכרונותיו של הצייר נחום גוטמן ,"בין חולות וכחול שמים"-ספר שנכתב מפיו על ידי הסופר אהוד בן עזר- מיוחד פרק- בו מתוארת תקופת לימודיו של גוטמן ב"בצלאל"
גוטמן מזכיר תלמידים מוכשרים ומיוחדים שלמדו עמו.
בדיקה מעלה כי חלק מבני מחזורו שהיו אז צעירים מאד הגיעו אחר כך להישגים עצומים.
כך התפרסמו ברוך אגדתי שעבר אחר כך לתחום הריקוד והקולנוע, חיים נבון(אחיו של הקריקטוריסט אריה נבון,) ישראל גור אריה, דוד מערבי שהפך גם למלחין(שירת הנוער ,סלינו על כתפינו ועוד) , הציירת "חד גדיא" ועוד אחרים.

ברוך אגדתי, אומן רב תחומי- ציור, קולנוע, ריקוד

שמות התלמידים בכתתו של גוטמן (1914-1913)-כתובים למטה לפי סדר הופעתם ביומן הכתתי:
אייזנברג, ברלינט, בן -אריה,בקר,גוטמן,הורודצקי(גור-אריה),הורוביץ,היילפרין,יעקובי,טבשניקוב,טוכמכר,מורובנה (מערבי-חיבר בין היתר את "סלינו על כתפינו" ו"שירת הנוער"),ניסנהולץ ("חד גדיא"),פרידמן, קליגמן(חיים נבון),קאושנסקי (ברוך אגדתי), שטיין, צליסיטש, רפאל (אברהם שלם),פרברוב (אורי צבעוני),לוין, שטרק רבקה (אביבי),שכטר.

מבין התלמידים רבים מהמוכשרים ביותר נמחו לחלוטין מן התודעה.
תלמידים מוכשרים במיוחד נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

גם בתערוכות שנערכו בארץ בשנות העשרים מצוינים אומנים מוכשרים שנעלמו.-יצירותיהם לא נשמרו ושמם אינו מוכר .

לצד אומנים שיצירותיהם הפכו לנכסי צאן ברזל של האומנות בארץ כמו ראובן, ישראל פלדי, מנחם שמי, אבל- פן ורבים אחרים לא מעטים הם אילו שהיו מוכרים בשנות העשרים אולם גם המומחים בנושא לא שמעו עליהם מעודם.
אחד מאילו הוא הפסל דוד ירושלמי, בוגר בצלאל, קרוב משפחתנו אשר שמו נישא בפי רבים בסוף שנות העשרים אך נשתכח לחלוטין.

שתי היצירות היחידות שנותרו מכל יצירותיו של האמן דוד ירושלמי
מכל יצירותיו הרבות נותרו בידי בת המשפחה רק שני פסלונים קטנים זה כל מה שנותר מיצירתו של אומן מוכשר מוכר ומוערך שנשתכח מלב.

דוד ירושלמי היה צאצא לאחת המשפחות הוותיקות בירושלים צאצא ישיר לר' גבריאל שטוקליישקבר אחד מתלמידי ההגר"א שעלה ארצה לראשונה עוד בשנת 1809.

צאצאים רבים מאד נולדו לאותו ר' גבריאל וכמעט כל אחד מבניו, בנותיו, נכדיו וניניו העמיד צאצאים הרבה.
לא כך היה שלמל'ה שדכן אביו של דוד ירושלמי שהיה נינו של גבריאל.
לשלמל'ה היה בן אחד בלבד והוא דוד יצחק ירושלמי.

דוד לא השאיר אחריו אף צאצא.

כתבה זו באה להציב יד- זיכרון לפסל דוד ירושלמי שלא השאיר אחריו לא בן, לא נכד ולא נין , יצירותיו נעלמו ושמו אינו מוכר ולא הועלה בכתובים כאילו מעולם לא חי ויצר כאן בירושלים

משפחתו של דוד ירושלמי

ארבעה ילדים-שתי בנות ושני בנים -נולדו לבתיה בת אברהם נכדת גבריאל בר' דן ,מתלמידי הגאון שעלה ארצה לראשונה בשנת 1809.

לאברהם ,אביה של בתיה היה בן נוסף בשם דן שהיה חלבן וכורך ספרים וככל הנראה לא הותיר צאצאים.
היו לו עוד אח ועוד אחות.
האח- אריה לייב, אביו של הרב אליעזר דן (חלק מצאצאיו נושאים את שם המשפחה רלב"ג (ר' לייב בר' גבריאל.).
אליעזר דן היה רב נודע בירושלים, ראש ישיבת "עץ חיים" וראש כולל רייסן, ידוע בסגולותיו המיוחדות.
אשתו הייתה בתו של הגיאוגרף, הצייר והרב ר' יהוסף שוורץ
אליעזר היה גם גיסה של בתיה בריינה ודודה של רחל "אחותו של הגואל" עליה כתבנו באתר זה.

אחותו של אברהם –אביה של באשה (שהייתה סבתו של דוד ירושלמי) הייתה שרה דיסקין שהייתה אמו של המהרי"ל יהושע דיסקין.

המהרי"ל דיסקין-היה בן דודה של באשה סבתו של דוד

קבריהם בהר הזיתים של המהרי"ל דיסקין ועל ידו קברו של בן דודו וידידו הרב אליעזר -דן

בתיה (באשה) הייתה נשואה לאריה לייב מדרצ'ין שנפטר בגיל צעיר כאשר אלקה הבת הבכורה הייתה רק בת עשר

שושלת היוחסין-באשה(סבתו של דוד) מופיעה בצד ימין למטה. באשה הייתה בת דודתם של הרב אליעזר דן ושל המהרי"ל דיסקין

ייחוסה המשפחתי של באשה לא סייע לה כלכלית, עם פטירת בעלה הוחמר המצב עוד יותר.

פרנסה לא הייתה ובמיוחד הייתה הדאגה גדולה לילד הקטן וולוול (זאב) אשר נשלח לביתו של הרב אליעזר -דן והתגורר במקביל אצל אחותו שרה שרהזון אשתו של הרב יעקב שרהזון טוב הלב (זקניו של אברום בורג.)
כיתום, נתמך וולוול רבות ע"י חברת "עזרת נידחים" של פרומקין באשר באותה התקופה היה היחיד שלמד את מקצוע הרוקחות.

וולוול (זאב וולף ירוזלימסקי) הפך להיות רוקח ידוע בירושלים ובעקרון.

באשה ,לא חסכה מאמצים כדי לדאוג לשידוך מתאים לביתה הבכורה אלקה-היא התחייבה לשלם נדוניה גבוהה למרות מצבה הקשה ואלקה נישאה לרב יעקב שפירא שהיה עילוי.

באשה - סבתו של הפסל דוד ירושלמי

וולוול ואלקה היו אם כן מסודרים ונותרו מריל ושלמל'ה " ילדי הסנדוויץ'.

את מריל נשא לאשה יששכר בער הלוי (סגל) ,אלמן חשוך ילדים שפגש בנערה בת ה-15 בבית -הקברות בהר הזיתים בעת שעלתה לפקוד את קבר אביה.
יששכר- בער היה אדם חביב ומכובד אך היה כבר בן חמישים ומעלה ובאשה לא נאלצה להפקיד בידיו נדוניה.
שני הבנים שנולדו למריל וליששכר –בר למדו את מקצוע הרוקחות מדודם וולוול והפכו גם הם לרוקחים ידועים בירושלים (פישקה אפטייקר ומוטקה אפטייקר). ביתם נישאה לשלמה ממש' שטמפפר.

לאחר נשואי שתי הבנות המשיכה האם באשה להתגורר דווקא עם הבנים שלמל'ה ווולוול הרוקח ומשפחותיהם וכך אנו מוצאים אזכור לגבי המשפחה "בספר המוכתר" מימי התורכים –(דהיינו רשימת התושבים היהודים שנכתבה על ידי המוכתר היהודי שמונה על ידי השלטונות התורכיים) .
אצל שלמל'ה מופיע שמו של בנו היחיד דוד- יצחק -שהוא נושא כתבתנו- (המספרים המופיעים ליד השמות הם תאריכי -הלידה על פי הלוח- התורכי על מנת לדעת את התאריך הלועזי יש להוסיף למספר 584 שנים כלומר, דוד ירושלמי נולד לפי רשימה זו בשנת 1893.

דף מ"ספר המוכתר" בעמוד למטה מופיעים שלמה וזאב (וולוול ירוזלימסקי),האם באשה,נשותיהם של שלמה וזאב וילדיהם

שלמל'ה הפך להיות שדכן ונודע בכינויו "שלמל'ה שדכן" לא היה ירושלמי שהגיע לגיל המתאים או ששרוי היה ללא בן זוג שיכול היה להימלט ממנו.

שלמל'ה שדכן-אביו של דוד ירושלמי

כותב הפרופ' יוסף יואל ריבלין במאמרו "נישואין בישוב הישן של האשכנזים בירושלים" שנתפרסם במחניים פ"ג תשכ"ג "בתקופה של הישוב שמחוץ לחומות נודעו במיוחד שדכנית ושדכן –שדכן מפורסם היה בירושלים במשך עשרות רבות בשנים ושמו שלמל'ה שדכן ששמו האמתי ר' שלמה ירוזלימסקי. לר' שלמה'לה היה פנקס ובו רשומים היו בצד אחד כל הנערים ומצד שני כל הנערות ועל פי פנקס זה זיווג זיווגים בקנה מידה לא מועט..

וכותב צבר בן צבר בעיתון "דואר היום" ב-2/2/40 בכתבה "טיפוסים ירושלמיים" "ומתחיל אני בר' שלמה -שדכן מפני שחייב אני לו תודה על שהשיאני לבת זוגתי הנאה והשיא את אבא לאימא.

ר' שלמה שדכן העיר ירושלים ,גוץ הוא וגיבנת לו על גבו, מעילו ארוך וטלאי על גבי טלאי הוא.
תחת אציל ידו האחת שמשיה ישנה, ותחת השנייה כלי אומנותו היינו שני ספרים -ספר אחד לזכרים השני לנקבות.
לאיטו ילך ר' שלמה שקוע במחשבותיו... מסתכל הוא על בחור או בתולה העוברים עליו כאילו מחפש הוא אות שצעיר זה עתיד ליפול בחלקו.

מתגעגע שלמה לימים עברו אז –צעיר בן ט"ז דואגים להשיאו ובן י"ח בעל בעמיו הוא והיום -בן ארבעים לנישואין ומי יזכה לבנים ובני בנים?.
אלא שמצא לו ר' שלמה מקום שהנישואים רבים בו-במושב זקנים וזקנות הגדול בירושלים.
אף על פי ששכרו מועט -חצי לירה מכל זיווג עבודתו מרובה.
את חדשות העולם שומע שלמה מפי ר' פייבל משולח המקריא לו יום יום את העיתון שהוא מקבל מבנו שבאמריקה."

במעריב בשנת 1954 מביא נ. בר -אוריין את הגעגועים לתקופתו של שלהמל'ה "
שהיה שדכן שלא תאם את ראשי התיבות שהצמידו בימים ההם למילה "שדכן".

שדכן אמרו אז כרגיל: "שקר דובר כסף נוטל"
" איפה אתה מוצא היום –כותב בר אוריין-שדכנים מסוגו של שלמהל'ה שדכן? מתרוצץ היה שבועות רבים מצד החתן לצד הכלה, משדל פה ומשפיע שם, מיישר הדורים מפשר, מתווך ומדבר עד כי ניחר גרונו. ולבסוף כאשר שני הצדדים מגיעים לידי הסכם מגלה ר' שלמה'לה חסרון מסוים באחד הצדדים שלא ידע על כך לפני כן והוא אינו מהסס מלהודיע על כך לצד השני אם כי הוא מסכן את שכרו"

גד פרומקין-בספרו "דרך שופט בירושלים" מספר על שלמהל'ה שדכן: "כשהגיעה נערה לפרקה היו מתחילים לדבר בה נכבדות. שלמהל'ה שדכן נהיה אז אורח קבוע בבית ההורים של הכלה, אם רצו להראות לו פנים-ובבתים אשר בהם בחור בגיל שידוכים.

מטרייתו של שלמהל'ה הייתה שם דבר בירושלים מחזיקה עצמה בנס בחוטים ובחבלים המקשרים את כל קצותיה שנתפקקו.
חלק הקפטן המכסה את חזהו מעל לחגורה לעולם מלא ניירות ופנקסים ושם שמורות רשימות מעומדים, המעלות,הייחוס, הנדוניה כל שאר הפרטים הנוגעים לעניין.
ואם לא תיתן לו מדרך כף רגל בבית, יעכבך בשוק.
פעם ואני אז נער בן חמש עשרה מצאתיו לפתע, על ידי בחדר הדפוס ועוד לא הספקתי להפנות ראשי ממנו והריהו לוחש על אוזני גג לנדוניה פירושו של דבר שלאבי הכלה המדוברת יש בית ובחשבון הנדוניה הוא מוכן לתתו לבתו שתבנה עליו בית"

גד פרומקין הוא בנו של מייסד עיתון ה"חבצלת" הוא גם סבו של כרמי גילון

את הבעייתיות במקצועו היטיב שלמהל'ה שדכן לתאר בקיצור רב:
" מהו גורלו של שדכן?
כשהוא רוצה- היא לא רוצה.
כשהיא רוצה- הוא, לא רוצה. "

דוד ,בנו היחיד של שלמהל'ה –לא התפעל כנראה כל כך ממקצועו של אביו.
כשהיה צעיר לימים קבל החלטה להיות דווקא אמן.

דוד עובר ללמוד ב"בצלאל"

באותם הימים נפתח בירושלים בית הספר לאמנות "בצלאל" בית הספר נוסד על ידי הפרופ' בוריס שץ מקובנה שזנח את לימודי הישיבה על מנת להפוך לצייר ופסל.
עקב כשרונו הרב הוזמן על ידי מלך בולגריה לשמש כפסל -החצר ולהקים את האקדמיה המלכותית לאומנות בסופיה בירת בולגריה.

בוריס שץ

בתקופה זו נפגש עם הרצל הפך להיות ציוני והחל לגבש את רעיונו להקים בית ספר לאומנות בירושלים
" בצלאל" החל לפעול ב-1906 פעילותו כללה מלבד למוד ועיצוב פרטי -אומנות גם סדנאות עבודה שהכשירו עובדים וכללו גם עשרות ילדים .
בין היתר הועסקו גם צורפים תימנים.
הוא כלל גם מוזיאון לאוצרות האומנות היהודית , ממצאים ארכיאולוגיים ואוסף של החי והצומח באזור .
כן הייתה ב "בצלאל" ספריה גדולה

תמונות מראשית "בצלאל"

בשנת 1908 עבר בצלאל לבנייניו החדשים ברחוב שמואל- הנגיד
של ימינו.

את הבניינים רכשה הקרן הקיימת מאפנדי בשם אבו –שקיר, במקורם שמשו הבניינים למגורי האפנדי והרמון לנשותיו ואחר כך שמשו כבית יתומים.
המעבר לבניינים החדשים אפשר התרחבות ופתיחת מחלקות חדשות במחלקת האומנות.
יש לציין כי בבצלאל הייתה קיימת מחלקת- מלאכה גדולה שפעלה למעשה כבית חרושת בו יוצרו מוצרים רבים שנועדו למכירה :שטיחים, תכשיטים, עבודות עץ וכו'.

אמנים שלא היה באפשרותם ללמוד יום שלם והיו מוכשרים דיים יכולים היו ללמוד חלקית גם בשעורי ערב.

עד שנת 1914 הייתה מעורבותו של בצלאל בחיי התרבות בירושלים גדולה ביותר.

בנייני אבו שקיר שנרכשו על ידי הקרן הקיימת ושמשו את המוסד שנים רבות.

התלמידים שנתקבלו למגמות הציור והפיסול לא היו רבים -הם נתקבלו לאחר מיון נוקשה והיו חייבים בבחינות מעבר.
כדי למשוך תלמידים מוכשרים מכל רחבי העולם היהודי שוחררו תלמידים אילו מתשלום שכר לימוד.
ואומנם היו אילו תלמידים מוכשרים ביותר.
ציירים ופסלים רבים מבוגרי "בצלאל" בתקופה זו- התפרסמו מאד- אך אחרים נעלמו ונשתכחו.

בית הספר עבר תהפוכות הוא אף נסגר למספר שנים ופועל כיום כאקדמיה לאומנות ועיצוב.
בית הספר מצוי כיום בהר –הצופים ממש כפי שחזה זאת בוריס שץ אולם התוכנית היא להחזירו למרכז העיר אולי מתוך תקווה להחזיר יחד עמו את פעילותם התרבותית המפורסמת של תלמידיו.

מהספר "בצלאל של שץ" בהוצאת מוזיאון ישראל- 1983 אנו למדים כי דוד ירושלמי היה תלמיד במחזורים הראשונים של המוסד

המחלקה לחיטוב בעץ- 1908 בקירוב

ב-1909 מופיע שמו בין התלמידים הבודדים שזכו בתמיכה עובדה המעידה ללא ספק על רצינותו והצטיינותו בלימודיו. יתכן וזכה במלגות גם במועדים אחרים אך נמצאו בארכיון רק דפים בודדים

דוד הופך למורה לפיסול

איננו יודעים במה עסק ירושלמי מאז סיים לימודיו.
ייתכן מאד שעסק בהוראת מקצוע הכיור (פיסול בחמר) שהיה פופולארי מאד באותה התקופה ונלמד גם במוסדות הלימוד.
הוא צבר ככל הנראה ניסיון רב כך שבעיתונות בתחילת שנות העשרים (בשנים 1923-1922) מופיע שמו פעמים רבות כמורה לכיור (פיסול) בשעורים לטכניקה ותעשיה יחד עם המהנדס בירשטיין שלימד פיסיקה ,ד"ר יערי שלימד אנגלית טכנית- מורים אחרים היו ד"ר מזיא, ד"ר חברוני, ד"ר חיות, טהון ועוד מדובר היה בשעורי ערב מקצועיים להכשרת פועלי בנין ונגרות, מכונות אלקטרו מכניקה ועוד.
הושקעה הרבה מחשבה בלימודים אילו ודאגה גדולה ללימודים ברמה גבוהה לאורך שנתיים המורים כולם נבחרו בקפידה רבה.

התייחסות בעיתון דואר היום על מקצועו של ירושלמי כמורה לכיור.

אירושיו עם דינה מונזון

ב-12/1/21-הופיעה בעיתון "דואר היום" מודעה על אירוסיהם של דוד והעלמה דינה מונזון. במודעה לא מוזכרים שמות ההורים משני הצדדים ,האם אירוסים אילו היו למורת רוחם של ההורים

מודעות בדואר היום – אירושין עם דינה מונזון

יום לאחר מכן מברכות ארבע תלמידות את מורתן דינה לאירוסיה.

האם נישאו דינה ודוד בסופו של דבר?
ככל הנראה לא.
מה הייתה הסיבה ?
לכך אין לנו תשובה.

מש' מונזון משפחה ירושלמית ותיקה .אביה של דינה -משה מונזון הקים יחד עם אחיו הצייר אברהם לייב, ליטוגרפיה לאחר שהשניים למדו את סודות המקצוע .
בני המשפחה (לא ברור אם האחים בלבד או גם משפחותיהם ) גורשו בזמן המלחמה העולמית הראשונה לדמשק,

מודעה משנת 1936-הליטוגרפיה הייתה פעילה שנים רבות

לאחר המלחמה לקח משה את בתו דינה ונסע עימה לביירות שם למדו את מקצוע הכובענות.

מודעת פרסומת משנת 1923 לחנותה של דינה.

וכשחזרו לירושלים פתחה דינה חנות לכובעים שנדדה ממקום למקום.
דינה דאגה לפרסם את חנותה והודעות על חנות הכובעים של דינה מונזון מופיעות מעת לעת.
מקומה האחרון היה בבית פיינגולד שמול מגרש -הרוסים ליד חנות המשקפים הידועה –ידידיה.

דינה נישאה לאדם בשם זינגלר ונולדו להם ככל הנראה שני ילדים.

בית פיינגולד ירושלים -כאן הייתה חנותה האחרונה של דינה מונזון ארוסתו של דוד ירושלמי

תערוכות מגדל דוד והשתתפות דוד ירושלמי

ב- 7/4/21 נפתחה במגדל -דוד תערוכת האומנות הראשונה שאורגנה על ידי נציגי הממשל הבריטי.
הייתה זו הראשונה מן התערוכות שהתקיימו עד לשנת 1932. זו הייתה תקופה חשובה ביותר בהתפתחות האמנות העברית תקופה שהביאה בסופו של עניין להקמת "אגודת הציירים והפסלים."
במקום אורגנו תערוכות רבות שעוררו התרגשות בקרב תושבי ארץ ישראל. כמו כן קונצרטים ומופעי תרבות אחרים

מגדל –דוד

נפתחה תקופה חדשה בחיי התרבות של הארץ.

אילו הן התערוכות הנוספות שהתקיימו במגדל- דוד בין השנים 1922-1932

1922 - מלאכת היד והתעשייה של פלשתינה (5-30 באפריל)
1922 - תערוכות יחיד לאבל פן, יוסף טפר ומייג'ור בנטון פלצ'ר
1924 - תערוכת ראובן רובין בארגון אגודת אמנים עברית (9 במרץ - 1 באפריל)
1924 - התערוכה השלישית של אגודת אמנים עברית (5 באפריל - 15 במאי)
1925 - התערוכה הרביעית של אגודת אמנים עברית (7 באפריל - 7 במאי)
1926 - התערוכה החמישית של אגודת אמנים עברית בקשר עם מפעל "הסופר והאמן לטובת גאולת הארץ" (25 במרץ - 18 באפריל)
1928 - תערוכה של חפצי-אמנות ועבודות-יד ארצישראליים (5-12 במרץ)
1929 - התערוכה השביעית של אגודת אמנים עברית (2 באפריל-?)
1930 - תערוכה לאמנות ולמלאכת יד בפלשתינה (דצמבר-אפריל)
1932 - תערוכת אמני ירושלים (1-30 באפריל)

כבר בתערוכה הראשונה הוקדש חדר לאגודת האומנים העברית שנוסדה עוד בשנת 1920 אשר רוב חבריה היו קשורים בדרך זו או אחרת ל"בצלאל" כגון :אברהם מלניקוב (יוצר פסל האריה השואג בתל-חי),זאב רבן, אבל פן, חיים נבון ואחרים

האריה השואג בתל חי-יצירתו של מלניקוב

התערוכה עוררה ,כאמור ,התרגשות גדולה בציבור.
ר' מרדכי כותב ב"דואר היום" ב-7/4/21 "תערוכה אומנותית במגדל דוד מקום שהיה מעמד צבאות ועוד דבר-בתערוכה זו אנו יוצאים לראשונה לפני העולם הגדול באמנותנו, אומנות עברית שדור חדש יצרה וטפחה דור קם לתחיה אחרי אלפי שנות גלות.....מתערוכה זו נראה כמה אנו משתרשים בארצנו ויוצרים את החיים העבריים החדשים ההולכים ונבנים"

אבל פן-צייר ומורה בבצלאל

בשנים הבאות התקיימו במיוחד תערוכות אומנים עבריים וביניהם תערוכות יחיד של ראובן רובין ואבל פן ,מנחם שמי ציונה תג'ר ועוד רבים מבוגרי בצלאל ומוריו .

ראובן רובין-משפחתי

ב"הפועל הצעיר" 5/5/1922 מתרשם לירי מעבודות האומנות של התערוכה שהוצגה אז ולדוגמא "לוקחות לב הן יצירותיהם של ה'ה ז. רבן (הסריה של מלכת שבא) וד. ריבקין (משה על הר נבו) ברוח האגדה המזרחית השפוכה עליהן. שני האומנים האלה ברוכי דמיון הם ובסגולתם זו הם מחיים בלבנו תכנים יקרים העולים אלינו מתוך זוהר ימי ילדות נשכחים

זאב רבן – מלכת שבא

ראובן-נערה על מרפסת-1925

זאב רבן-שיר השירים 1923

ב-10/3/24 כותב פילון בין היתר ב-"דואר היום" , על תערוכתו של ראובן "תערוכה זו המכילה כשמונים תמונות שהן פרי רוחו של האומן במשך שנה אחת לשבתו בארץ מעידה על פוריות רעננה ועל התרשמות חזקה מאד מטבע ארצנו המיוחד "

אחת מפעולות התרבות האחרות שנערכו במגדל דוד לצד התערוכות

תערוכת אגודת אומנים עברית 1924

כרזה לתערוכה השלישית של אגודת אמנים עברית במגדל דוד. אפריל 1924. ליתוגרפיה. אמן לא ידוע.

ישראל פלדי-דייגים 1928

הודעה בעיתון דבר על פתיחת התערוכה השביעית 1928

דוד ירושלמי ותערוכות מגדל דוד

שנת 1921 היא גם השנה בה מתארס דוד ירושלמי עם לאה מונזון.

ככל הנראה עוזב דוד בתקופה זו את הארץ ויושב בוינה הוא חוזר ומציג יצירותיו שוב רק בשנת 1926 .

ב-29/5/26 יש התייחסות בעיתון "דואר היום" של פ. רומנוב ליצירותיו של ירושלמי "הפסל ירושלמי הופיע שוב לאחר הפסקה של מספר שנים ובפסלי העץ האומנותיים שלו נתן ראשים טיפוסיים של הזקן והזקנה והביע את שואבי המים החלשים עם הפחים הכבדים הכושלים כמעט תחת משאם וכנגדם הערבייה עם גופה הזקוף ופח המים על ראשה האקט (טורזו) עשוי באופן אומנותי ויש לקוות ממנו הרבה ביצירה.

הפסלים היחידים שנותרו בידינו מזכירים את התיאור בביקורת שלמעלה.

ביקור הנציבים של ארץ ישראל וסוריה, הלורד פלומר ואנרי דה-ז'ובנל, בתערוכת "הסופר והאמן לטובת גאולת הארץ", 31.3.1926. ארכיון הצילומים של קק"ל, ירושלים

דויד ירושלמי בווינה

היה זה אחד הרעיונות של בוריס שץ לנסות ולהפעיל את תלמידיו שישבו במקומות אחרים ,בארץ או בחו"ל ,על מנת לסייע למוסד אשר עמד בראשו והיה נתון בקשיים.
קרצ'מר ובני משפחתו עלו לארץ בשנת 1933 ופתחו מפעל בירושלים אשר נסגר רק בשנים האחרונות.
יתכן שהתקיים שיתוף פעולה בין קרצ'מר ובין דוד ירושלמי בעת שהותו של האחרון בחו"ל.

שלמה קרצ'מר

שנת 1928- שנת השיא בפעילותו של דוד ירושלמי
דוד ירושלמי פותח גלריה משלו.-מציג תערוכות וזוכה לשבחים רבים.

מוינה חזר כנראה דוד עם כוחות ובטחון ביכולתו.

בהשראת התערוכות במגדל -דוד הוא פתח גלריה מול המגדל שנקראה בשם "סגנון".
יתכן והגלריה הייתה באחת החנויות שמתחת למלון אמדורסקי של אותם הימים (בכניסה לשער -יפו לפני הירידה לרחוב דוד.)

בעיתון "דואר היום" מ-2/4/28 נתפרסמה הודעה על פתיחת תערוכתו של דוד ירושלמי בסטודיה הפרטית שלו התערוכה נפתחה ב-4 אחר הצהרים בנוכחות מושל המחוז ופתוחה מדי יום מתשע בבקר עד תשע בערב דמי כניסה 10 מיל.

עיתוני התקופה מרבים לשבח את ירושלמי על יוזמתו וכן את יצירותיו. אמנים רציניים מציגים את יצירותיהם אצל ירושלמי והוא הופך לאמן מוכר ונחשב ביותר

ב- 6/4/28,בהודעה נוספת ,נכתב כי המושל הביע את שביעות רצונו מפסלי העץ הוא הבטיח לעניין הרבה ממכריו במוצגי התערוכה

בתערוכה הוצגו 42 תמונות שמן ועשרים וארבעה פסלים בעץ ובגבס.

ב-1/5/28 נמסר ב"דואר היום" על תערוכה שנערכה בסטודיה הפרטית של ירושלמי שנקראה בשם "סגנון" בתערוכה בקרו לדברי הכותב כ-400 איש רובם לא יהודים ונקנו יצירות שונות כולל תמונה של הצייר בלום .כמו כן הוזמנו יצירות נוספות-תמונת הכותל המערבי ,ומיניאטורות של גרודזינקי.
מיצירות ירושלמי נקנו שני פסלי עץ ועשרות פסלי גבס.
צוין כי בסטודיה נערכים שעורי ערב ושעורי השתלמות בציור, כיור, חיטוב בעץ ופיסול באבן-ותסודר בה גלריה תמידית בהשתתפות טובי האומנים בארץ.

באוקטובר נפתחה תערוכה שניה-"דאר היום " מסכם את התערוכה הראשונה במילים אילו " הגלריה ירושלמי נוסדה בפסח תרפ"ח היא התפתחה בזמן הקצר הזה באופן יפה ובקרו בה מסלתה ושמנה של ירושלים ובתוכם גם מפקידי הממשלה הגבוהים הקונסולים השונים וראשי הדתות
התעניינות רבה הראתה לגלריה הזאת ביחוד החברה האנגלית והצרפתית הגבוהה –המבקרים וחוזרים ומבקרים את הגלריה לעיתים קרובות . נמכרו מספר הגון של תמונות"
בתערוכה השנייה השתתפו אבל פן, בלום,
פלדי, גוטמן ,חרובי ועוד.

ציור ממכחולו של נחום גוטמן -
תמונות של גוטמן הוצגו בגלריה של ירושלמי

ב-18/11/28-מכנה אותו בעיתון "דואר היום" -שלמה ידידיה כאחד מטובי היוצרים של שדה האומנות העברית הצעירה.
הוא מתייחס אליו כאל מי שיצר והגה מפעל גדול ,על כך שהתגבר על מכשולים רבים ועל אדישות הקהל וחוסר התקווה אצל האומנים.

הוא משבח אותו על הקמת גלריה תמידית בירושלים לשם כינוס היצירות שכמה מהן היו שמורות בעליותיהם של האומנים ולא נתפרסמו ברבים.

ידידיה מציין את האומנים הידועים שיצירותיהם הוצגו אצל ירושלמי -אומנים ששמותיהם התפרסמו עד למאד בשנים מאוחרות יותר-כ-גוטמן,אבל פן ואחרים.
ידידיה מתפלל להצלחת מפעלו של ירושלמי.
הכותב מצר על כך שעשירי ירושלים אשר הוזמנו על ידי ירושלמי לא הגיעו.

כתבתו של שלמה ידידיה

הודעה נוספת בעיתונות על תערוכתו של ירושלמי

בגלריה של ירושלמי ניתנים גם שעורים וכנראה גם הוא מעביר גם שעורים באומנות.

עיתון דבר 16/10/28 פרסומת לתערוכת דוד ירושלמי מול הכניסה הראשית למגדל דוד.לתלמידים מחוסרי אמצעים הכניסה חינם.

לודוויג בלום -שכונה בתל אביב 1928
תמונותיו הוצגו בגלריה של ירושלמי

ב- 25/12/28 מודיעים ב"דואר היום" כי הרוזנת הפולניה-הציירת קרשבסקה שהתארחה אז בארץ -ישראל בקרה בגלריית ירושלמי והביעה רצונה להציג בגלריה תמונות אחדות בצבעי שמן שציירה בירושלים כמו כן מצוין שם שגם תלמידי בצלאל עם מוריהם בקרו בגלריה.
שנת 1928 הייתה שנת הפריחה של ירושלמי לאחר שנה זו לא ניתן למצוא את עקבותיו .

השנים שלאחר שנת הפריחה-1928

ממקורות משפחתיים ידוע לנו כי בשנות ה-30 החזיק דוד ירושלמי בבית מלאכה במחנה -יהודה שם ייצר ככל הנראה פסלי עץ לפי הזמנות.
הדיה אפשטיין ,נכדתו של מוטקה לוי (אפטייקר) שהיה בן דודו של דויד ירושלמי -ספרה כי בית המלאכה של דוד ירושלמי היה סמוך לבית המלאכה של אביגדור שרף -עולה חדש מגרמניה -שהיה מהנדס מוכשר.
השניים התיידדו מאד וירושלמי ,כבנו של השדכן המפורסם שלמהל'ה שדכן הכיר בין אביגדור לבתו של מוטקה-אסתר.
לדבריה של הדיה,בית המלאכה של ירושלמי היה קיים שם לפחות עד לשנת 1937.
השניים נישאו והדיה היא בתם הבכורה.
אסתר שרף נפטרה לא מכבר בגיל קרוב למאה.
שני הפסלים היחידים שנותרו ואשר צילומיהם מופיעים בתחילת הכתבה, נמצאים היום בביתם של הדיה ובעלה-עו"ד איתן אפשטיין .

פנסיון בשכונת בית הכרם ונישואין ללאה המבורגר

מראה כללי של שכונת בית הכרם בשנת 1943. הבניין הבולט על קו האופק הוא הסמינר למורים על שם דוד ילין.

הנוף היפה, והאוויר הטוב, משכו לכאן קייטנים שמלאו את בתי ההבראה שצצו כאן

במרכז השכונה נבנה בית המדרש עברי למורים בית המדרש למורים אשר אבן הפינה לבניינו הונחה בשנת 1927.

היום נקרא בית המדרש על שם מייסדו דויד ילין

בשנות השלושים נושא דוד ירושלמי לאשה את לאה המבורגר ויחד פותחים בית מלון קטן בשם פנסיון ירושלמי ברחוב החלוץ 32.

בספרו של פרופ' יהושע בן- אריה "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט (2011)"- הפנסיון "פנסיון ירושלמי " הינו כבר עובדה קיימת בשנת 1939. וכנראה היה קיים גם כמה שנים קודם לכן.

הרוח החיה בניהול המלון הייתה לאה ירושלמי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1939 רשום דוד ירושלמי כמורה בבית הספר "למל".

פרופ' מירון מדזיני הינו אחיינה של לאה ירושלמי . אמו רגינה מדזיני הייתה אחותה.

אביו של פרופ' מדזיני היה מר משה מדזיני , פרשן פוליטי נודע בעבר –עוד מימי "קול ירושלים" המנדטורי .
רגינה מדזיני הייתה חברתה מילדות של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר

הפרשן משה מדזיני ז"ל -גיסו של דוד ירושלמי.

לבקשתנו-העלה הפרופ' מדזיני על הכתב את זיכרונותיו מדודתו ודודו דוד ירושלמי.
מסתבר, שלמרות הקשר רב השנים בין המשפחות הרי פרופ' מדזיני כמעט ואינו זוכר את דוד ירושלמי.

על פי הפרופ' מדזיני עלתה לאה לארץ מארצות הברית בשנת 1929.
אביה עלה ארצה לאחר מות אשתו בשנת 1935 והתגורר עד לפטירתו בבית ירושלמי.

למרות הקשר רב השנים בין המשפחות הרי פרופ' מדזיני כמעט ואינו זוכר את דוד ירושלמי מכך ניתן להבין כי לאחר תקופת הפריחה שהייתה לו הלך דויד ירושלמי והסתגר.

את הפנסיון ניהלה רגינה . לדברי פרופ' מדזיני הושכרו חדרי המלון גם לסטודנטים באוניברסיטה.
ניתן להבין כי מצבם הכלכלי של בני הזוג לא היה מן הטובים.

בשנת 1940 עמדה ה"הוצאה לפועל" לעקל את הפנסיון לאחר שלא עמדו בתשלום חובותיהם.
כנראה שהושג -אחר כך -הסדר כלשהו מאחר והפנסיון המשיך לפעול גם בשנות החמישים.

בשנותיו האחרונות היה דוד ירושלמי חולה מאד ולא ירד ממיטתו.
את חייו סיים בבית הזקנים שבכניסה לעיר בשנת 1956.

בן דודו מוטקה אפטייקער דאג לסידורי ההלוויה.

לאחר מותו נסגר הפנסיון.

קברו נכרה בהר -המנוחות ליד קברי בני דודים אחרים ממשפחתו וביניהם קברה של בת דודתו חיה שטמפפר סבתו של מיכה.

לדוד ירושלמי ולאה המבורגר לא נולדו ילדים.

חלק מתשובתו של פרופ' מדזיני לפנייתנו.

רחוב החלוץ 32 בבית הכרם.-במקום זה עמד בעבר פנסיון ירושלמי.

פרסומת משנת 1950 לבתי הבראה בירושלים-פנסיון ירושלמי מדורג בדרגה ג'

דוד ירושלמי ,אחד מראשוני התלמידים בבצלאל, אמן מוכשר ומוערך, איש תם וישר, בן ירושלים, הלך לעולמו בטרם עת -חולה ושתקן ,לא השאיר אחריו דבר, יצירותיו נעלמו, ילדים לא נולדו לו והוא נשתכח לחלוטין.

האם ייתכן- אולי -שאי שם נשמרות יצירות משלו?

ניסינו להציב לו יד-זאת המעט שיכולנו לעשות

'

חזרה לדף הבית